את מעמד פתיחת ההקפות בצאנז לא ישכחו המשתתפים זמן רב.

בעוד הכל ערוך ומזומן להינתן אות הפתיחה לשירה נשמע קולו של האדמו"ר שליט"א העומד סמוך לעמוד הש"צ חובק בזרועו ס"ת זעיר ופורץ בבכי: איך, איך אפשר לצאת במחול ובריקודים בשעה שמשפחת מתיישבות שבעה על קרוביהם הקדושים שנרצחו בחוצות ירושלים עיה"ק.

מילא ביו"ט נצטוונו, אך כעת הלב ממאן והרגלים מסרבות להתרומם…

"קשה מאוד עם במצב הנוכחי עם ריקודים ושמחה, מילא בחג כשיש לנו מצווה של שמחת התורה, אבל כעת במוצאי החג קשה לרקוד בשעה שיהודים בצער, כשדם יהודי נשפך בחוצות, כמה יתומים ומשפחות מתישבים עכשיו שבעה על יקיריהם. איך אפשר לרקוד? אלא חזקה עלינו דברי רבותינו שאמרו שההקפות במוצאי החג נעלים יותר מהחג עצמו. אצל זקיני הבני יששכר מדינוב זימרו עכשיו את הזמר 'תורה הקדושה התחנני בבקשה'

כך גם אנו נרקוד ונבקש עתה מהתורה הקדושה שתרחם עלינו, 'וחיי עולם נטע בתוכינו' התורה זה הסניגור הכי גדול שיש לנו.

אין לנו בדורינו חוני המעגל שיגיד איני זז מכאן עד שתרחם עלינו.

ניקח ע"ע להתחזק בהתמדה בלימוד התורה. זה החיזוק היחיד והכי חזק שנשאר לנו בדור הזה. תורה ושוב תורה" סיים הרבי את דבריו.